טהרת המשפחה
מושג די גדול שלא לומר מרתיע…
בעודי נערה מתבגרת,
בשיעורי חינוך של כיתה י״ב
ערכו לנו סמינריון בנושא נשיות,
שכלל בתוכו את עניין טהרת הזוגיות והבית.
מיותר לציין, שלא היה לי שום חיבור
והכל הרגיש בליל של מידע מרוחק ומרחיק.
עברו השנים, וזכיתי לעמוד תחת חופה וקידושין,
שמצריכה מהרבנות גם אישור על כך שעברתי
הדרכת כלה כדין.
מתוך הדעות הקדומות שנוצרו אצלי במערכת,
לא ששתי אל עבר הפרוייקט הזה,
במיוחד כשאני מתלבטת בין בד כזה לאחר,
להקה, מאפרת והזמן ממהר…
אז נכנסתי בדלת, בכל זאת תמיד אפשר לחדש וללמוד, והרגשתי איך לאט לאט נוצרת לי שכבה של אנטי כלפי מצווה שבאמונה שלי היא בסיס ויסוד
לשלום ושכינה.
הלימוד הטכני של שבעת הנקיים וליל הטבילה
לא הכניסו בי רוח של קדושה,
במקום זה רק כעסתי על למה אני בכלל בגדר טמאה ולמה לי בכלל להשקיע כל כך ולהפסיד ימי קרבה.
ולהגיד לכן את האמת?
הלימוד הכי טוב הוא במעשה בפועל
ומאז הטבילה הראשונה
לאו דווקא הרגשתי שונה
או שנולדתי מחדש.
אבל לאט לאט מפעם לפעם
הרגשתי את הערך והמהות של הדרך
את ימי הריחוק וימי הקרבה
ואיך בדיוק מיוחד הם שוזרים בתוכם,
את בניית האהבה הטובה.
המדע כבר יודע שברחם מצטברים כל הרגשות והחוויות של החודש,
והווסת היא מועד הניקוי והפינוי,
הסינון והאיזון, מכל מה שלא משרת אותי עוד.
זמן של התכנסות וקבלת האור
ממקום פנימי הרבה יותר
דליה מהבאר שבתוכי.
זמן של התחדשות לקראת איחוד הנשמות.
הלב הפועם של הגוף הנשי, מבקש מרחב של נוכחות ושקט כדי להכין כלי להתמלא.
היום אני יודעת בבירור שלא סתם זו המצווה שעליה עומד כל הבית.
כי את בוחרת להשקיע בך,
לתת לך מקום אמיתי להיות,
בלי זירוז או שינוי הטבע
ואת, האישה, עיקר הבית.
טהרת המשפחה
מושג די גדול שלא לומר מרתיע…
בעודי נערה מתבגרת,
בשיעורי חינוך של כיתה י״ב
ערכו לנו סמינריון בנושא נשיות,
שכלל בתוכו את עניין טהרת הזוגיות והבית.
מיותר לציין, שלא היה לי שום חיבור
והכל הרגיש בליל של מידע מרוחק ומרחיק.
עברו השנים, וזכיתי לעמוד תחת חופה וקידושין,
שמצריכה מהרבנות גם אישור על כך שעברתי
הדרכת כלה כדין.
מתוך הדעות הקדומות שנוצרו אצלי במערכת,
לא ששתי אל עבר הפרוייקט הזה,
במיוחד כשאני מתלבטת בין בד כזה לאחר,
להקה, מאפרת והזמן ממהר…
אז נכנסתי בדלת, בכל זאת תמיד אפשר לחדש וללמוד, והרגשתי איך לאט לאט נוצרת לי שכבה של אנטי כלפי מצווה שבאמונה שלי היא בסיס ויסוד
לשלום ושכינה.
הלימוד הטכני של שבעת הנקיים וליל הטבילה
לא הכניסו בי רוח של קדושה,
במקום זה רק כעסתי על למה אני בכלל בגדר טמאה ולמה לי בכלל להשקיע כל כך ולהפסיד ימי קרבה.
ולהגיד לכן את האמת?
הלימוד הכי טוב הוא במעשה בפועל
ומאז הטבילה הראשונה
לאו דווקא הרגשתי שונה
או שנולדתי מחדש.
אבל לאט לאט מפעם לפעם
הרגשתי את הערך והמהות של הדרך
את ימי הריחוק וימי הקרבה
ואיך בדיוק מיוחד הם שוזרים בתוכם,
את בניית האהבה הטובה.
המדע כבר יודע שברחם מצטברים כל הרגשות והחוויות של החודש,
והווסת היא מועד הניקוי והפינוי,
הסינון והאיזון, מכל מה שלא משרת אותי עוד.
זמן של התכנסות וקבלת האור
ממקום פנימי הרבה יותר
דליה מהבאר שבתוכי.
זמן של התחדשות לקראת איחוד הנשמות.
הלב הפועם של הגוף הנשי, מבקש מרחב של נוכחות ושקט כדי להכין כלי להתמלא.
היום אני יודעת בבירור שלא סתם זו המצווה שעליה עומד כל הבית.
כי את בוחרת להשקיע בך,
לתת לך מקום אמיתי להיות,
בלי זירוז או שינוי הטבע
ואת, האישה, עיקר הבית.