פרידה מהמים העוטפים
אני לא שוחה. ירושלמית.
כשאני בים, אני לא מכניסה את הראש.
הקפת הגוף במים מכל הכיוונים מעוררת בי תחושת קבורה. ניסיתי לצלול בסיני. המחשבה שיש לי מים מעל הגולגולת, לא נתנה לי מנוח.
האדם נועד להתהלך ביבשה היבשה. המים הם איום.
אבל במקווה אני רגועה.
המים החמימים חובשים אותי מכל העברים, כולל מעל הקודקוד. מתי זה קרה בפעם האחרונה? סליחה על הקלישאה אבל, כשהייתי עֻבָּר. ארבעים סאה של מים שנפלו מהשמים בשורות ישרות – שוכבים עכשיו מעליי, מתחתיי, מצדדיי. ואני שקטה.
יש לי הרגשה שהתפילות עולות מתוך המים באופן אחר.
שאלתי את CHAT GPT האם הקול עובר במים באופן שונה מאשר באוויר. הוא ענה שהקול נע פי ארבעה מהר יותר במים, שהוא יכול להישמע למרחקים גדולים יותר מאשר באוויר כי המים מוליכים גלים קוליים באופן יעיל יותר, שתדרים נמוכים הם הדומיננטיים לעומת האוויר, שבו התדר הגבוה יהיה החזק.
אז גלי הקול של התפילה שלי (תדרים נמוכים בהחלט) מגיעים מהר יותר ליעד.
אני טובלת שבע פעמים. בניגוד לבריכה ולים, פה אני לא מפחדת להיות מכוסה במים.
כל כניסה של הראש מוקדשת לתפילה ספציפית: על הבכור, על השני, על הבת, על הקטן, על האיש שלי, עליי, על כלל ישראל. ומאז המלחמה אני מוסיפה לבריכת הגשם עוד טיפות שנופלות ישרות מהעיניים שלי. בעיקר בתפילה על כלל ישראל. הלוחמים והפצועים, החטופים והשכולים, והחסרים והריקים, וכולנו, נעים המומים בתוך מה שנראה כמו חידלון השכינה. כמו יתמות.
לאחרונה הסרתי את הרחם שלי בניתוח לטובת הבריאות. נכרתה הרחם ואני נעקרתי מרצון.
אחרי חצי יובל של טבילות, צעדתי אל "המקווה האחרון". פרידה ממקצב חיים שהיה איתי מגיל 20. להתראות מים טובים. להתראות מים עוטפים. להתראות תפילות ישירות. אולי אני נולדת, אולי אני כבר לא עֻבָּר.
אמילי עמרוסי
סופרת ואשת תקשורת
פרידה מהמים העוטפים
אני לא שוחה. ירושלמית.
כשאני בים, אני לא מכניסה את הראש.
הקפת הגוף במים מכל הכיוונים מעוררת בי תחושת קבורה. ניסיתי לצלול בסיני. המחשבה שיש לי מים מעל הגולגולת, לא נתנה לי מנוח.
האדם נועד להתהלך ביבשה היבשה. המים הם איום.
אבל במקווה אני רגועה.
המים החמימים חובשים אותי מכל העברים, כולל מעל הקודקוד. מתי זה קרה בפעם האחרונה? סליחה על הקלישאה אבל, כשהייתי עֻבָּר. ארבעים סאה של מים שנפלו מהשמים בשורות ישרות – שוכבים עכשיו מעליי, מתחתיי, מצדדיי. ואני שקטה.
יש לי הרגשה שהתפילות עולות מתוך המים באופן אחר.
שאלתי את CHAT GPT האם הקול עובר במים באופן שונה מאשר באוויר. הוא ענה שהקול נע פי ארבעה מהר יותר במים, שהוא יכול להישמע למרחקים גדולים יותר מאשר באוויר כי המים מוליכים גלים קוליים באופן יעיל יותר, שתדרים נמוכים הם הדומיננטיים לעומת האוויר, שבו התדר הגבוה יהיה החזק.
אז גלי הקול של התפילה שלי (תדרים נמוכים בהחלט) מגיעים מהר יותר ליעד.
אני טובלת שבע פעמים. בניגוד לבריכה ולים, פה אני לא מפחדת להיות מכוסה במים.
כל כניסה של הראש מוקדשת לתפילה ספציפית: על הבכור, על השני, על הבת, על הקטן, על האיש שלי, עליי, על כלל ישראל. ומאז המלחמה אני מוסיפה לבריכת הגשם עוד טיפות שנופלות ישרות מהעיניים שלי. בעיקר בתפילה על כלל ישראל. הלוחמים והפצועים, החטופים והשכולים, והחסרים והריקים, וכולנו, נעים המומים בתוך מה שנראה כמו חידלון השכינה. כמו יתמות.
לאחרונה הסרתי את הרחם שלי בניתוח לטובת הבריאות. נכרתה הרחם ואני נעקרתי מרצון.
אחרי חצי יובל של טבילות, צעדתי אל "המקווה האחרון". פרידה ממקצב חיים שהיה איתי מגיל 20. להתראות מים טובים. להתראות מים עוטפים. להתראות תפילות ישירות. אולי אני נולדת, אולי אני כבר לא עֻבָּר.
אמילי עמרוסי
סופרת ואשת תקשורת